יום אחד אולי אאבד את שפיותי
תתרפק תודעתי על שנות השירות הנפלאות שנתנה ותחליט לפרוש
יתעייפו מחשבותיי מלרוץ במעגלים וייפלו כמו דומינו.
יום אחד אולי אמציא שפה משלי
אולי אשיר שירים מתקופה אחרת על ספסל ליד המכולת
עוברים ושבים ינעצו מבטיהם
יחשבו לעצמם לרגע
כמה מפחדים הם לאבד אחיזה במציאות.
אולי אאבד אותה ביום אחד בהיר
אולי לאט לאט,
ארגיש אותה זולגת ונעלמת מבין אצבעותיי
ואולי בכלל לא,
אולי ארגיש כל רגע ורגע ואדע
אדע שהשנים עוברות,
שפניי מאבדות מיופיין וגופי מתעייף,
שנכדיי מפחדים מלכתי,
ששנים לא רבות נותרו לתיקון עוולות, לחמלה, להתרגשות מהדברים הקטנים.
יום אחד אולי אאבד את שפיותי
אולי כך עדיף
לא לדעת מהו זמן
לא לדעת מהו סוף.
את מדהימה אותי ומרגשת כל כך
איזה טקסט חזק