להיאבק או לברוח

השבוע העליתי פוסט באינסטגרם שלי על הצורה שבה צילומי עירום יכולים לשנות את החיים.

העליתי אותו כי הבנתי שהרבה פעמים אני לא מצליחה לענות על השאלה הזאת בעצמי.

כשזה מה שאת עושה ונזרקת לעברך שאלה כל כך פשוטה שאת אמורה לדעת את התשובה עליה, ואת מתחילה לגמגם, סימן שהגיע הזמן לעשות בדק בית.

מה אני אגיד? שאני רואה לה בעיניים את ההבדל? שהראש שלה מורם יותר? שיש לה מלאכים על הכתפיים ושהיא נראית באופן כללי כאילו היא מקפצת על ענן?

היה לי קשה לתרגם את זה למילים שאנשים שלא רואים את זה באותו הרגע יבינו.

אבל הצלחתי.

וכשהצלחתי נזכרתי מה צילומי עירום עשו לי.

לרגע שכחתי שאני בעצמי הייתי במקום הזה, שרציתי לדעת איך אתן מרגישות, רציתי לעבור את זה איתכן.

הרבה יותר קל להסביר איך זה משנה אותך כשעברת את זה על בשרך, ובכל זאת קשה. קשה אחר.

אני לא בן אדם כזה שמתבייש במה שיש לו ומה שאין לו אבל כשזה מגיע ללהיות כל כך חשופה מול עצמך, להתבונן לחוסר השלמות שלך בעיניים, כולנו מעדיפים להשפיל מבט.

החזה שלי, הרגליים שלי, האף, הוריד הבולט במצח, הכל שם והכל גועש ורותח בתוכך ומזכיר לך שהוא נמצא ושהוא לא הולך לשום מקום, שזה להיאבק או לברוח.

בחרתי להיאבק.

אף אחד לא משלים עם השדים שלו ביום, אבל כדי בכלל להגיע לשם צריך לבחור נכון.

צילומי עירום הם לא פתרון קסם לביטחון עצמי וקבלה מלאה, אבל הם מעמידים אותך בצומת דרכים, מחייבים אותך לבחור- להיאבק או לברוח.

את רק צריכה לבחור נכון.