top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תtalijur

מהמגירה למים העמוקים

לא רציתי להעלות בלוג היום, כי לא היה לי על מה לכתוב ואמרתי לעצמי אוקי אז תגידי להם שאין לך מה לכתוב ואת לא רוצה לפרסם להם בכוח משהו לא מהלב, ואז נזכרתי כמה ביקורתית אני כלפי מקרים כאלה ועניתי לעצמי שתמיד יש מה לכתוב ושברגע שהראש יתפנה מלתרץ תירוצים הוא ימצא על מה לכתוב.

והחלטתי לכתוב על זה שאני כותבת.

על זה שכל החיים שלי אני כותבת קטעים למגירה, פורקת את כל הכאבים שלי לדף ונועלת.

ועל כמה שאני משותקת מפחד כשאני רק חושבת על זה שמישהו יקרא את זה, וזה למה אני רוצה שמישהו יקרא את זה.

מי מכם שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת שיש לי פחדים ששוכבים בארון, אני אוהבת להיפטר מהם וכמה שיותר מהר, לתלוש את הפלסטר.

החלטתי השבוע שאני לוקחת את הדברים שכתבתי ועוברת עליהם, שולחת לתחרויות ומפרסמת בדפים של כתיבה, החלטתי שאני נזרקת למים העמוקים מתוך תותח.

סיימתי את הקורס הדיגיטלי שאני בונה כבר חודשיים השבוע, וקלטתי כמה דברים אני אומרת על התפתחות אישית, על להיפטר מהפחדים שלך ולשמר את הדברים שבהם אתה טוב, לא לשכוח את התחביבים שלך שמחשחקים חלק כל כך חשוב בלייחד את העצמי שלך מאחרים!

ומה אני עושה? כותבת ונועלת.

השבוע החלטתי להיפטר מהפחדים שלי, וחלק מזה זה גם לכתוב את זה לכם- להצהיר בפומבי על זה שאני הולכת להסתובב ברחובות ערומה רגשית והכי פגיעה שיש.

אני מרגישה שזאת תקופה כזאת שאני חזקה קצת יותר מבדרך כלל, שאני יכולה לספוג יותר ולהרשות לעצמי להיפתח יותר, ואני רוצה לנצל אותה.

אני גם רוצה שנעשה את זה ביחד, אין משהו יותר חזק מקבוצה שדוהרת ביחד ומחזקת אחת את השניה, אז אם גם אתן מרגישות שזה הזמן להיזרק למים- תכתבו לי, אני פה, בואו נחזק אחת את השניה ונדהר קדימה ביחד- חזקות מתמיד.




216 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page