השבוע הייתי חולה.
הייתי חולה, וניסיתי לעבוד.
הייתי חולה, וניסיתי לבשל.
וניסיתי לנקות וניסיתי לצאת לקניות וניסיתי לערוך תמונות וניסיתי לא לבטל צילומים.
השבוע הייתי חולה וניסיתי לעשות הכל חוץ מלהיות חולה.
כעצמאית ממש קשה להגיד לעצמך לשכב ולהחלים, להחליט מה כמות ימי המחלה שמגיעה לך ומתי להחזיר את עצמך לעבודה.
השבוע גיליתי את החשיבות של המנוחה וההקשבה לגוף, הבנתי שהגוף שלי היה צריך את המנוחה הכל כך קריטית הזאת וגם כשהוא עומד שם על ארבע, מתחנן אלי ומשתעל לי בפנים אני עדיין מסרבת לתת לו אותה.
החלטתי לשחרר, לשחרר מהלחץ של דברים שאני יודעת שאני צריכה לסיים, לשחרר מזה שאני נאלצת להזיז ימי צילום ולשחרר לעצמי קצת חבל, לנשום.
החלטתי שלא משנה מה, אני נחה, אני אפילו לא נחה וקוראת ספר, אני אראה סדרות, כן אני אשכב 8 שעות במיטה ואראה סדרות.
לא חושבת שאני צריכה לספר לכן.ם איך מרגיש בן אדם שעובד 28 שעות ביממה ואז נותן לעצמו שבוע של מלש"ב. הרגשתי יותר טוב מאיך שהרגשתי כשחזרתי מ3 חודשים בדרום אמריקה.
קשה לנו לתת לעצמנו לנוח, במיוחד נשים, המרדף התמידי הזה אחרי בית מסודר, אוכל במקרר, עסק מתפקד או עבודה מסודרת שאנחנו אוהבות, חיים חברתיים, להספיק להוכיח את עצמנו כמוצלחות בכל תחום שאנחנו נוגעות בו.
אתמול הייתי בהרצאה על ההבדלים הביולוגיים בין המוח הגברי למוח הנשי, אני לא אספר לכן.ם על כל ההרצאה אבל כחלק מההצאה המרצה השוותה בין ההורמונים במוח הגברי להורמונים במוח הנשי, איך הם משפיעים על ההבדלים המגדריים בחשיבה שלנו.
היא הראתה לנו סטטיסטיקה נוראית שלפיה נשים הן ב67% יותר נוטות לביקורת עצמית והלקאה עצמית מגברים, הגברים דווקא נוטים להאדיר את עצמם ולראות בעצמם יותר טוב מרע, איזה חלום!
אז נכון שאנחנו מרגישות את הצורך הזה לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, לקבל מחמאה על איך שהספקתי הכל ואיזה גיבורת על אני ומשתוקקות להערכה התמידית הזאת מהסביבה שלנו על המעשים שלנו בכל מקום שאנחנו מגיעות אליו. אבל בואו ניהיה קצת יותר גברים, ניתן לעצמנו קצת יותר קרדיט איפה שמגיע, קצת יותר מנוחה בין לבין וקצת הערכה על מה שכן עשיתי, על מה שכן השגתי, ואמונה שגם אם אני יודעת שיש לי עוד דרך, גם איפה שאני עכשיו זה טוב.
ואם אתם גברים, תמשיכו בדיוק ככה, רק קחו את בת הזוג שלכם מדי פעם ותושיבו אותה על הספה, תדליקו לה סדרה ותנו לה לשבת שם משהו כמו 8 שעות ל7 ימים.
Comments