היום עמדתי מול המראה ואמרתי לדור, ״בואנה קלוט איזה שווה אני״, הוא כמובן לא היה מופתע מההתגלות הפתאומית כי כפי שניתן לתאר הוא כבר חשב ככה לפני.
אבל עמדתי מול המראה וראיתי את עצמי, לא ראיתי את עצמי כמו שאני רואה אותי, לרגע משהו השתבש, היה גליץ׳ במערכת והצלחתי לראות את עצמי באמת, בצורה אובייקטיבית.
אני מרגישה ששכחתי שאני יכולה להסתכל על עצמי ככה. תחושה קצת כמו שהולכים לטיפול זוגי ומגלים את הזוגיות מחדש, כזה רק עם עצמי.
אני מציפה את זה מולכן.ם הרבה, כמה חשוב זה לטפל בעצמנו כל הזמן, להאכיל את הנפש בחוויות, ברגעים חדשים, בלמידה והתפתחות ויצירת קשרים חדשים גם מול עצמנו וגם מבחוץ.
אבל פתאום כל הטיפול הזה בעצמי שדגלתי בו כל כך בחודשים האחרונים הסתכל לי בעיניים, פתאום ראיתי את עצמי שוב, ככה, ברגע אחד בהיר.
טיפחתי את עצמי, גוף ונפש, כל כך הרבה בתקופה האחרונה, מהגדולים שזה מיינדפולנס וטיפול במים ועד לקטנים שזה לתת לעצמי לנוח יום שלם אם זה מה שאני צריכה, להקשיב לי, לצרכים שלי ולמתי אני גם סתם מתעצלת וצריכה איזה פוש, נתתי את כל תשומת הלב שלי לעצמי וגיליתי שזה כל כך עוזר לי לתת הרבה יותר מעצמי גם לאחרים- כשלי יש מספיק ממני יש לי מספיק כדי להתחיל לתת.
השקעתי כל כך בתהליך ששכחתי מהתוצאה, שפתאום התגלתה לי מול העיניים, שכחתי מהמטרה מרוב שנהניתי מהדרך.
לפני כמה ימים עוקבת שאלה אותי מתי יודעים שאת שם? שהגעת למטרה שלך?
אני חושבת שהיום הבנתי שיודעים שאת שם כשהדרך שלך הופכת למטרה והמטרה הופכת לחלק מהדרך.
