היום בחרתי קעקוע חדש.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לעשות קעקוע בין הציצים (אין לזה שם פחות וולגרי) ומאוד מתלבטת מה, אז היום ישבתי וחיפשתי וחשבתי והבנתי שאני רוצה משהו אמיתי.
כל החיים שלי הייתי חסרת ביטחון לגבי החזה שלי, מהיום שקיבלתי אותו ו24 שנה לתוך ההווה שבו הוא נשאר בדיוק אותו דבר.
כל העבודה העצמית וכל השכנועים העצמיים שבעולם לא באמת הצליחו לגרום לי להיות שלמה לגמרי עם החזה שלי, ואני חושבת שאני לעולם לא אהיה שלמה לגמרי איתו, אבל אני חושבת שחלק מלקבל את עצמך זה להבין שיש דברים שאת לא מאה אחוז איתם וזה בסדר, ויש לך בחירה- לשנות אותם או לנסות לשנות את איך שאת מרגישה לגביהם.
לנסות לשנות את איך שאני מרגישה לגבי החזה שלי בשבילי זה לעשות את הקעקוע הזה שם, לעשות משהו שאני יודעת שיגרום לי להרגיש יותר טוב לגביו- יותר שלמה.
אני חייבת להגיד שדווקא בקטע הזה אני כל כך מקנאה בילדים שיגדלו לנו, שיהיו כנראה משוחררים מהתבניות הבסיסיות של מגדר, שיוכלו להרגיש שהם מי שהם בלי שמשהו שהם נולדו איתו יגביל אותם בזה.
אני הרגשתי כל חיי פחות אישה.
הרגשתי שהחוסר בחזה עושה אותי לא מספיק אישה, שחשוב שאהיה מגניבה ומצחיקה כדי שיהיה בי משהו שיפצה על זה, שחשוב שאגיד כן, שאחייך, שאהיה מטופחת ויפה, אלך להרבה מסיבות, אצחק ואצטלם.
אני לא אומרת שזה לא חשוב לי גם היום, אני לא אומרת שהרבה מהתחושות האלה עדיין שם, למרות כל מה שעברתי, למרות כל החיזוקים החיוביים והזוגיות האוהבת והמחמאות- זה תמיד שם.
ההבדל היום הוא שאני חיה לצד זה, ולא בתוך זה.
ההבדל היום הוא שחוסר הביטחון הזה לא מנהל אותי, לא אחראי על ההחלטות שלי או הפרטנרים שלי או על הגב הזקוף שלי והראש המורם שלי.
ההבדל היום הוא שאני מבינה שמגיע לי, מגיע לי למרות חוסר השלמות שלי ללכת בראש מורם, מגיע לי לזקוף את הגב שלי ולהנות ממי שאני גם אם אני לא מקבלת את כל כולי- אני לא חייבת לתלות את האושר שלי בזה.
אני לא חייבת לקבל הכל כדי להנות מהכל.
הדברים היפים ביותר הם אלה שהשמש מציצה מבין הסדקים שלהם, אלה אנחנו, זה כל המכלול.
.
.
.
והקעקוע? בקרוב תגלו בעמוד שלי מה בחרתי לעשות לכבוד הקבלה שלי את הנשיות שלי על כל צדדיה.
